ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיא ר' זוכוביצקי) מיום 9.4.06 בת"פ 2479/03, בו הורשע המערער בביצוע עבירות של סחיטה ואיומים וקשירת קשר לביצוע פשע ונגזר עליו עונש של שנתיים מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
1. הודעת הערעור, הארוכה והמפורטת, מכוונת רובה ככולה כנגד תקלות במהלך ההליך המשפטי בערכאה הדיונית, וכנגד תפקודה של סנגורית מהסנגוריה הציבורית (עו"ד חגית רייזמן-אבודרם), שייצגה את המערער עד לשלב הכרעת הדין, אשר לטענת המערער, גרמו לו עיוות דין חמור, ולפיכך יש לבטל את פסק הדין על שני חלקיו.
2. נדון תחילה בטענות שהועלו כנגד בית המשפט קמא:
הטענה הראשונה הינה, כי בית משפט קמא מנע מהסנגוריה למצות את חקירתו הנגדית של המתלונן, עד התביעה המרכזי, בכך שהגביל את משך החקירה לפרק זמן קצר ובלתי סביר. הביטוי לכך היה הן בזמן שהוקצב לחקירה הנגדית והן באורך הפרוטוקול בו נרשמה החקירה.
אין בטענה ממש. עיון בפרוטוקול מלמד כי ביום 11.12.03 בשעה 14:55, לאחר חקירה נגדית שנפרסה על פני כשישה עמודים, אכן הקציב בית משפט קמא לסנגור, עו"ד אלי כץ, 35 דקות לסיום החקירה. כאשר עו"ד כץ הגיב להחלטה "
אני לא יודע אם אצליח להשלים הכל ב-35 דקות, אינני יכול לתחום את עצמי", הורה לו בית משפט קמא בהחלטה "י
תכבד עו"ד כץ להמשיך ולשאול, נותר לו שפע של זמן". במקום להמשיך לחקור את המתלונן, הודיע עו"ד כץ לבית המשפט "
אין לי יותר שאלות", וביקש מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. משנדחתה בקשתו, ומשהורה בית המשפט על המשך הדיון, לא ביקש עו"ד כץ להמשיך לחקור את המתלונן בזמן שהוקצב לו, וממילא לא ביקש זמן נוסף (עמ' 83-86 לפרו'). לאחר סיום חקירתו הנגדית של המתלונן על-ידי בא כוחו של הנאשם השני בתיק דנן, המליץ בית משפט קמא לעו"ד כץ להשלים את חקירתו הנגדית של המתלונן. עו"ד כץ נענה להמלצה וחקר את המתלונן בחקירה שכנגד שנפרסה על פני כ-5 עמודים נוספים. עם סיום חקירתו (בסמוך לשעה 19:00), הודיע עו"ד כץ "
אין לי יותר שאלות". בית המשפט רשם לפרוטוקול כי "
לעו"ד כץ נותר עוד זמן מהזמן שהוקצב לו, ואם יש לו שאלות אני מציעה שישאל, אני מבינה מכך שלעו"ד כץ אין יותר שאלות". במענה לדברי בית המשפט, ציין עו"ד כץ: "
לו היה לי זמן בלתי מוגבל הייתי יכול לפחות בעוד 3 4 שעות של שאלות", והלין על כך שבית המשפט "מתנגח" בו. בית המשפט רשם כתגובה, כי אין ממש בטענת הסנגור, כי בית המשפט מציע לסנגור להמשיך לחקור את המתלונן, אך הסנגור בחר שלא להפנות אליו שאלות נוספות (עמ' 105-110 לפרו').
די באמור לעיל, כדי להפריך את טענות המערער בנושא העדר הזדמנות ראויה לחקור את המתלונן בחקירה שכנגד.
3. כן מלין ב"כ המערער על תקלה, חמורה לדידו, שארעה במהלך הדיון, עת "הסתודדה" השופטת קמא עם שוטר שהיה על דוכן העדים, וכי אותו עד אף העביר פתק עלום לבית המשפט שלא הוצג לסנגור.
במה דברים אמורים? במהלך עדותו של העד, קיריל רודין, הופנו לעד שאלות בדבר הנצחת העימות בין הנאשם לבין המתלונן. כאשר נשאל העד, אם ההקלטה בוצעה בנפרד בוידאו ובאודיו, התנגדה ב"כ המאשימה לשאלה, וטענה כי התשובה עליה חוסה תחת כנפי תעודת החיסיון. לאחר העלאת ההתנגדות מפי ב"כ המאשימה, ניתנה על-ידי בית משפט קמא החלטה בזו הלשון: "
לאחר ששמעתי את דברי העד ואת הסבריו באופן אישי, העד לא צריך לענות על השאלה" (עמ' 48). בשלב זה של הדיון ביקש ב"כ המערער, עו"ד אלי כץ, כי יירשם בפרוטוקול, שעובר למתן ההחלטה רשם העד על גבי פתק את נימוקי התנגדותו להשיב לשאלה, ושבית המשפט עיין בפתק ואף שמע באוזניו בלבד הבהרות בעל-פה מהעד.
במהלך שמיעת הערעור הוצג לפנינו אותו הפתק (סומן על ידינו מש/1) ולהלן נביא את תוכנו:
"
סודי ביותר. בזמן ההקלטה יש הקלטה וידאו בזמן שאנו עושים תעתיק אנו גם עושים תעתיק אודיו בשביל להעביר אותו לחברת פרוטוקול. אודיו זה עותק מוקלט וידאו המקורי. אין הקלטה נפרדת של אודיו ווידאו (כן לא לחשוף את מיקום הצילום ואת העובדה שיש וידאו)". מלין הסנגור על התנהלות בלתי תקינה זו, שבמהלכה שמע בית משפט מהעד מידע בעל-פה, אשר לא הונצח בכתב, וחושש שמא בהזדמנות זו השמיע העד באוזני השופטת מידע בלתי קביל שעלול היה לגרום לעיוות דין, כמו למשל דיווח לשופטת על הרשעותיו הקודמות של המערער. המשיבה מאשרת, כי אכן נפל פגם בדרך דיון זו, ואולם היא גורסת, כי חלה חזקת התקינות, לפיה ההסברים בעל-פה שנמסרו באוזני בית המשפט בלבד, הלמו את תוכן הפתק האמור.
אכן, ראוי היה שהבירור הנ"ל יהיה בדרך אחרת, אולם לגופו של עניין, הנושא שהיה שנוי במחלוקת הנו אמצעי טכני בו השתמשה המשטרה להנצחת העימות, הא ותו לא, ואין בין כך לבין טענה על עיוות דין ולא כלום. חזקה על השופטת ששמעה מפי העד אך ורק הסבר בכל הקשור לכתוב בפתק, וכי פתק זה משקף גם את מה שנאמר לה. מכל מקום, האמור בפתק אינו מהווה נדבך כלשהו בנימוקי הכרעת הדין המרשיעה.
4. כן טוען ב"כ המערער, כי טעה בית משפט קמא בכך שסירב לעכב את הדיון על-מנת לאפשר לסנגור לערער על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של הנאשם.
אין מקום לטרוניה זו, שכן בית המשפט רשאי שלא לעכב את הדיון, והוא החליט שלא לעכבו מטעמים ענייניים שלא נפל בהם כל פגם. מכל מקום, הדיון לא הסתיים באותו יום, אלא נמשך עוד עת רבה, וב"כ המערער לא הגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית משפט קמא שלא לפסול עצמו.
5. ב"כ המערער מוסיף וטוען, כי בית משפט קמא הביע עוינות כלפי המערער וסנגורו, אשר באו לידי ביטוי, בין השאר, בביטויים קשים כנגד הסנגור. דברים אלה ואחרים הביאו, על-פי הנטען, לכך שעו"ד אלי כץ ביקש להתפטר מהייצוג ובקשתו נתקבלה.
עיון בתיק בית המשפט מראה, כי עו"ד כץ הגיש בקשה ביום 19.5.04 (ולא 19.5.03 כנטען בהודעת הערעור) לדחיית מועד דיון, ובה טען כי בית המשפט התבטא כלפיו באולם באופן משפיל ומעליב. הדבר לא קיבל ביטוי בפרוטוקול ולא הוגשה בקשה לתיקון פרוטוקול. משכך, לא מצאנו כל בסיס לטענות החמורות אשר הועלו כנגד בית משפט קמא והן נדחות בזה.
6. בנוסף העלה המערער טענות כנגד טיב הייצוג שזכה לקבל מהסנגורית אשר מונתה לו על-ידי הסנגוריה הציבורית, לאחר התפטרותו של עו"ד אלי כץ. עיקר הטענות התמקדו באי צילום כל חומר החקירה על-ידי הסנגורית, והימנעותה מלהיפגש מבעוד מועד עם העדים שהוזמנו להעיד מטעם המערער. הטענה הנה, כי בלא כל חומר החקירה, מבלי להתמודד עם תעודות החיסיון שהיו בתיק ובלא לראיין את עדי ההגנה, לא יכלה להתקיים חקירה נגדית ראוייה על-ידי הסנגורית, וכל שכן- השמעת סיכומים ראויים, ולפיכך נפגעה זכותו היסודית של המערער לייצוג הולם.
לאלה הוסיף ב"כ המערער טענה, כי בית המשפט קמא לא טרח לברר הטענות האמורות, שהעלה המערער באופן אישי במהלך הדיון.
אין בסיס לטענה, כי עו"ד רייזמן-אבודרם לא צילמה את כל חומר החקירה או כי לא הייתה בקיאה בו, ואנו דוחים את הטענה לפיה לא זכה המערער לייצוג הולם על ידה. חזקה כי עשתה כל אשר לאל ידה על-מנת לסייע למערער בהגנתו, ונערכה כיאות לכל הדיונים. נציין עוד, כי אין בסיס לטענות הרבות שהעלה ב"כ המערער כנגד הסנגוריה הציבורית בכלל וכנגד הסנגורית רייזמן בפרט, וכי התרשמותנו מהפרוטוקול היא כי המערער, מטעמיו שלו, החליט שלא לשתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית. בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון בטרוניותיו של המערער על כך שבית משפט קמא לא בירר את תלונותיו כנגד עו"ד רייזמן.
7. כמו כן מלין המערער בערעורו, על החלטתו של בית משפט קמא, לטענת המערער - ביוזמת בית המשפט בלבד, להשמיע כעד הגנה בתיק, את הנאשם הנוסף בוהדנא.